<h1>שבלי הלקט הקצר דיני נדרים ושבועות סימן מ"ח</h1>
<h2>דף יא:</h2>
נשאל לר' אביגדור כהן, מי שנדר על תנאי ונתקיים התנאי אם צריך היתר. השיב, דע, כי רבינו יעקב ז"ל פי' נדר על תנאי צריך הפרה, ודוקא התנה בדבר שאין בידו לקיים, דדבר שאין בידו לאו כלום הוא והוי כנודר בלא תנאי, אבל אם הוא התנה בדבר שבידו לקיים וקיים אין צריך היתר. וכן מעשים בכל יום שהציבור מחרימין ומנדין על תנאי ואינן חוזרין ומתירין מאחר שנתקיים וגם נדוי וחרם שנתן עד זמן ידוע כיון שעבר הזמן מותר מאליו. והני מילי בנודר בדבר לעשות סייג לעצמו או בכל דבר דאית ביה דררא דמצוה ובעידנא דנדר שפיר דמי נדר, אבל בנודר דבר דרשות משמע בסוף פרק קונם, דאף לאחר השלמת הזמן צריך שאלה לחכם משום דר' נתן, להודיע שאסור לקיים הנדר כמקריב בבמה בשעת איסורי הבמות כדאיתא התם. מיהו איכא למאן דאמר התם, דזה צריך שאלה לכשתחשך בקונם יין שאני טועם היום משום גזרה.
<h2>דף טז.</h2>
השיב רבנו יצחק, מי שנשבע בתפיסת חפץ, מן ההלכה אינו משמע שלא יהא מותר להתיר בכל דבר, בין בשבועה בין בנדר, בין בתפיסת חפץ בכל יש לו הפרה, אבל הגאונים תקנו והסכימו לדעת, דתפיסת חפץ אין לו התרה ולא הפרה לעולם, ואפילו אם נשבע לגרש את אשתו, יגרשנה ולא יהיה לו התרה, אבל אם נשבע לבטל מצוה כולי עלמא מודו דבטלא מעיקרא ולא חיילא כלל, ואמנם אם הוא דבר שאינו יכול לעמוד בו יעשה לו התרה מדאמרינן, האומר שבועה שלא אישן ג' ימים כופין אותו ומלקין וישן לאלתר. ובשם גאון אחר מצאתי, שאלו לו, מי שקפץ ונשבע על פה בהזכרת השם ובתורה המונחת בארון, אם יש לחכם להתיר שבועתו שנשבע על פה או לאיו, השיב, הואיל והזכיר בה השם או התורה, אין רשות לשום אדם בין חכם בין סופר בין גדול להתיר שבועתו של אדם כל עיקר, לא שבועה שנשבעין בספר תורה שבידו, ולא שבועה שנשבעין בשם הבורא או בספר תורה המונחת בארון אין רשות לשום אדם לבטלה ולהתירה ולהפיר אותה.
